כהן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

תביעה בגין הסכם לאספקת שירותים סלולאריים בו התקשרו הצדדים.

בכתב התביעה, מבקש התובע לבטל התחייבותו כלפי הנתבעת.

כן מבקש הוא לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב עסקה שלא כובדה.

את נזקיו העמיד התובע על סכום של 15,000 ₪.

אלו כוללים הפסד ימי עבודה בסכום של 10,000 ₪, הפסד בגין קניית ממירים בסכום של 500 ₪, החזר "פלאפון חו"ל" בסכום של 1,400 ₪ והוצאות עבודה לקבלני משנה בסכום של 3,100 ₪.

האמור לעיל בא לביטוי בכתב התביעה, הא ותו לאו. את העובדות המבססות את עילת התביעה, נאלץ בית המשפט לדלות ממכתב שצורף לכתב התביעה, הממוען אל מנכ"ל הנתבעת.

על פי המכתב שנכתב ביום 21.10.08, במהלך חודש ספטמבר (2008) הגיע למשרדו של התובע סוכן הנתבעת חיים בוארון (להלן: "חיים"). חיים הגיע כדי להציע לתובע עסקה שכללה שלושה מכשירים ניידים ושלושה נייחים. הוסכם כי התובע יקבל שלושה מכשירים ניידים, בתוספת לששת המכשירים בהם הוא מחזיק, וכן שלושה מכשירים נייחים, שיותקנו ברכבים שברשות התובע ללא עלות נוספת. כן הובטח כי טכנאי מטעם הנתבעת יגיע אל התובע להתקנת המכשירים. כעבור יומיים הגיע שליח ומסר לתובע את המכשירים הניידים. הובטח לתובע כי יווצר עימו קשר לשם התקנת המכשירים הנייחים ברכביו. קשר זה לא נוצר, לכן נאלץ התובע להגיע למרכז ההתקנות על מנת להתקין את המכשירים הנייחים ברכביו. במרכז ההתקנות דרש המתקין 470 ₪ בגין התקנת מכשיר על ממיר חשמלי בכל רכב, ו-100 ₪ נוספים עבור "פלח". התובע סירב לשלם והמכשירים הנייחים לא הותקנו. לאחר שלושה ימים הגיע שנית למרכז השירות בכוונה לבטל את העסקה, שכן לא היה לו צורך במכשירים ניידים ללא מכשירים נייחים. עובדי הנתבעת סירבו לבטל את העסקה וגם לא קיבלו את המכשירים באריזתם המקורית, למרות שטרם עברו ארבעה עשר ימי עסקים. התובע נאלץ לצאת את מרכז השירות עם המכשירים, מבלי שקוימו הבטחותיו של חיים. ניסיונות ליצור קשר עם חיים לא צלחו. התובע חזר למרכז השירות בשלישית. התובע ביקש פעם נוספת כי המכשירים יילקחו מחזקתו והעסקה תבוטל. בעניין מסוים, נטען בפניו, כי אינו דובר אמת ונציג השירות התווכח עימו ויכוח חריף. נציג השירות טען כי לא ייתכן שיגיע מתקין לבית הלקוח בכדי להתקין מכשירים. התובע ביקש לשוחח עם המנהל אך הנציג סירב. בהמשך נוצר קשר עם חיים. חיים הסביר כי התובע דובר אמת אך התעקש כי לא יועברו המכשירים לחזקת הנתבעת. התובע המתין מספר ימים אך לא נוצר עימו קשר. בהמשך פנה טלפונית לנציג שירות שהבטיח לו כי יווצר קשר אך זה לא נוצר. התובע פנה פעם נוספת, או אז נמסר לו שהמתקין הוא עצמאי והוא נדרש לשלם עבור ההתקנה. התובע סירב ובוטלה עסקת המכשירים הנייחים במחשב. לאחר פניות נוספות נוצר קשר עם חברת התקנות. לאחר מכן הגיע מתקין עדי התובע והאחרון אמר לתובע כי כלל אין צורך בממירים, זאת למרות שהתובע רכש ממירים בעלות של 150 ₪. המתקין התקין את המכשירים, התובע פנה להשיב את הממירים לנתבעת, אך הנתבעת סירבה לקבלם.

בתאריך 26.10.08 הודע לתובע כי לא ניתן להפעיל את המכשירים הנייחים, עקב המסלול אליו הוא משוייך אצל הנתבעת.

ללא קשר לאמור לעיל, מוסיף וטוען התובע, כי בתאריך 6.8.08 טס לחו"ל והוטעה לסבור כיצד מתומחרות שיחות אותן ביצע באמצעות הטלפון הנייד שברשותו.

מששב לארץ חויב במחיר גבוה מזה אליו התייחסה נציגת השירות.

לטענת הנתבעת, ביום 3.9.08 התקשרה עם התובע בהסכם במסגרתו רכש התובע שלושה מכשירים ניידים ושלושה מכשירים קבועים לרכב. התובע טופל ע"י חיים. הוברר לתובע כי המחיר בגין כל מכשיר קבוע יעמוד על 24.90 ₪ במכפלת 36 חודשים. בד בבד יהנה התובע מזיכוי בגין צריכת זמן אוויר בסך 15 ₪, בכפוף לצריכת זמן אויר מעל 99 ₪. סיכום הדברים הועלה על הכתב והתובע חתם על ההסכם. לאחר כריתת ההסכם ניסתה הנתבעת לתאם הגעתו של מתקין מורשה לצורך התקנת המכשירים הקבועים ברכב. מועדי ההתקנה לא היו נוחים לתובע לכן בחר התובע משיקוליו להתייצב עצמאית אצל המתקין. התובע הגיע לחברת התקנות מסוימת, שהינה גוף עצמאי. החברה מוסמכת להתקין בשם הנתבעת מכשירים קבועים ברכב. התובע ביקש להתקין את המכשירים הקבועים באוטובוסים אשר בחזקתו. לאור ההבדל בין תדר הפעולה של אוטובוסים לבין תדר הפעולה של רכבים פרטיים נדרשת התקנת ממיר. לכן נדרש התובע לשאת בעלות הממירים. ביום 16.9.08 פנה התובע לנתבעת והלין על דרישתו של המתקין לתשלום נוסף, עבור אביזר המכונה "פלח". עסקינן בתושבת מיוחדת המותקנת ברכב, כאשר בעל הרכב מסרב שיקדחו חורים ברכבו לשם התקנת המכשיר הקבוע. קידוח הוא חלק אינטגראלי מהליך ההתקנה וכשלקוח חפץ להימנע מקידוח עליו לרכוש אביזר נוסף. מטבע הדברים התושבת המדוברת כרוכה בתוספת תשלום. הנתבעת הציעה לתובע הנחה בתשלום אך התובע סירב.

ביום 22.9.08 הודיע התובע לנתבעת על רצונו לבטל את הזמנת המכשירים הקבועים לרכב והזמנתו בוטלה. למחרת התחרט התובע ושב וביקש שהמכשירים הקבועים יותקנו ברכביו, דהיינו באוטובוסים שבחזקתו. התובע ביקש לשוחח עם חיים, חיים יצר עימו קשר וביקש מן התובע להודיעו מהי עלות הממיר. התובע סירב לשתף פעולה ואיים על חיים. בסופו של דבר הותקנו המכשירים הקבועים באמצעות שתי חברות, האחד ביום 26.1.09 ומכשיר נוסף ביום 16.4.09 (הנתבעת לא מציינת כיצד הותקן המכשיר השלישי). התובע הפציר במתקין להשתמש בממיר הקיים באוטובוס. על מנת לרצותו כך אכן נעשה, תוך חריגה מנהלי הנתבעת. עוד נטען, כי התובע ביקש להצטרף לשירות ניווט ומיקום לווייני אך נמסר לו כי המסלול אליו הוא משוייך אינו מאפשר זאת ועליו לשנות מסלול. התובע סירב.

אשר לכספים ששולמו במסגרת נסיעתו של התובע לחו"ל, טוענת הנתבעת, כי הוסבר לתובע הסבר היטב כיצד עליו להשתמש במכשיר בעודו בחו"ל. התובע לא עשה את המוטל עליו, לכן לא זכה בתעריף המוזל. בהקשר זה צורף תמליל שיחת ההסבר. הנתבעת אף היתה מוכנה לזכות את חשבונו של התובע כמחווה של רצון טוב, בגין עלות השיחות מחו"ל, אך התובע סירב.

בדיון שהתקיים בפני התייצבו התובע, נציגות הנתבעת וכן חיים אשר היה הסוכן באמצעותו התקשר התובע בהסכם הנוכחי.

במהלך הדיון הוברר כי עסקו של התובע עניינו הסעות, והמכשירים ה"קבועים" (או ה"נייחים" כלשון התובע) היו אמורים להיות מותקנים באוטובוסים של העסק.

התובע הסביר כי אמר לחיים כי זה ייעודם של המכשירים הקבועים.

חיים העיד כי נאמר לו שהמכשירים הקבועים מיועדים לרכבי הסעות, אך לא נאמר לו כי הם מיועדים לאוטובוסים. כן טען, כי הנתבעת לא מחויבת להתקין את הטלפון הקבוע ברכב באמצעות תושבת ("פלח") ועסקינן באלמנט אסתטי. חיים העיד כי נעשה ניסיון לתאם התקנה עבור התובע בבית עסקו אך התובע בחר לפנות למתקין באופן עצמאי. חיים לא ידע להגיד אם התובע רכש ממירים. לטענת חיים ניסה לתאם עם התובע את בוא המתקין תוך ספיגת עלות הממירים ע"י הנתבעת. התובע סירב. חיים הסביר כי התובע לא נדרש לשלם עבור ההתקנה כי אם עבור התושבת. לגרסת חיים, לא טרח להסביר לתובע כי התושבות והממירים כרוכים בתשלום נוסף, בפרט שלא מדובר במוצרים המיוצרים ע"י הנתבעת. חיים הבהיר כי התובע רכש מכשירים בעלי יכולת ניווט אלא שפעולה מסוימת הכרוכה בהם לא הסתייעה, נוכח בעיות טכניות. חיים לא זכר כי במפגש בבית עסקו של התובע הבחין בשלט של אוטובוס. חיים אישר כי אמר לתובע שהתקנת המכשירים תיעשה ללא תשלום. כן אישר כי התחייב לבואו של מתקין אל התובע. עוד אישר כי נוצר קשר עימו בעת פניית התובע למרכז השירות, לאחר שהתובע לא זכה לאמון העובדים במרכז.

נציגת הנתבעת טענה כי על התובע היה להבהיר לחיים באילו רכבים מדובר. כך ניתן היה להודיעו בדבר עלות התושבות ועלות הממירים.

הנציגה טענה –